הגיע הזמן לשים סוף לבריונות של עופר עיני

אם להאמין לפרסומים המוקדמים, הרי שבחוק ההסדרים הקרוב ייכלל גם סעיף שיגביל את מרחב התמרון של ההסתדרות וועדי העובדים בבואם להכריז על שביתה כללית ומשתקת משק. מדובר על יוזמה נבונה ונכונה שראוי כי תקרום עור וגידים מוקדם ככל הניתן. הספינולוגים מטעם ההסתדרות ימתגו את המהלך הזה כניסיון לחסל כליל את העבודה המאורגנת. בפועל, מדובר  בניסיון לגיטימי מאין כמוהו למנוע את האבסורד שלו אנו עדים כיום – אדם אחד שמחזיק את ידו על השאלטר של המדינה.

רפורמת השמיים הפתוחים שהעסיקה אותנו בשבוע החולף היא אחת מהרפורמות החיוניות ביותר למשק הישראלי – בזכות אישורה ויישומה בשנים הקרובות ירוויחו אזרחי ישראל את היכולת להינות ממבחר גדול יותר של טיסות וחברות תעופה, מתדירויות תכופות יותר וכמובן – ממחירים שפויים יותר. אז נכון, אין עוררין על כך שהרפורמה החדשה תשנה את מצבה של אל-על אך גם מונופול עתיק יומין חייב ללמוד להסתגל לסביבה חדשה. מרביתם המוחלט של המונופולים הנם בבחינת כשל שוק –  עוול כלכלי אם תרצו – ושבירתם לטובת הכלל הייתה בבחינת הכרח.

יושב ראש ההסתדרות עופר עיני. צילום: Nirvadel

חשוב לזכור כי על אף האיומים החוזרים והנשנים בדבר עתידם המקצועי של עובדי אל-על, אם וכאשר תאושר הרפורמה, השביתה הסתיימה לבסוף מבלי שהיה כל אזכור לעתידם. הדבר הנורא ביותר הוא שנשק השביתה נמצא בידי האנשים שלא באמת דואגים לזכויות העובדים. זוהי האשליה שהם מבקשים למכור, זהו הספין שאותו הם מייצרים, בפועל, הדבר היחיד שמטריד אותם הוא הגחמות הפוליטיות והכלכליות האישיות שלהם. וכן, השביתה הכללית למען עובדי הקבלן, היא בעיקר חריג שמעיד יותר מכל על הכלל. לא מאמינים לי? פשוט תחזרו אחורה ותראו. ההיסטוריה לא משקרת.

באופן טבעי, הייתה זו זכותו המלאה של מנכ”ל אל-על, אליעזר שקדי, להשמיע את טענותיו בפני הממשלה ולנסות לשכנע אותה לשנות את עמדתה. הייתה זו גם זכותו לפנות לציבור ולשכנע אותו לעמוד לצדה. רק לאחרונה ראינו כיצד הלחץ הציבורי שהופעל על בנק לאומי נשא פרי בכל הנוגע לכוונתו הראשונית של הבנק להגיע להסדר חוב עם נוחי דנקנר. שקדי יכול לפנות לציבור ולפרוט על נימי הפטריוטיות – זוהי כאמור זכותו – אך אין לו – ולא לעמיתו לעת מצוא עופר עיני – את הזכות לקחת את אזרחי ישראל כבני ערובה באמצעות שביתה פראית.

ככלל, ואיך שלא נסתכל על זה, המציאות שבה אדם אחד בישראל, יושב ראש ההסתדרות, יכול לקום ביום בהיר אחד ולהחליט שהוא משבית את המשק כולו משיקולים אלו ואחרים – היא בלתי נסבלת. כבודה של העבודה המאורגנת במקומה מונח אך כשהשביתה הופכת לנשק יום הדין שנשלף מהמדפים מדי כמה חודשים – מבלי שהאזרחים יכולים להתמודד עמה – נוצר אנטגוניזם ציבורי מוצדק מאין כמוהו. הבעיה היא לא עיני אגב, פעם אחת זה הוא, קודם לכן היה זה פרץ, אחריו יגיע מישהו אחר – הבעיה היא במוסד – לא בבן אדם.

זה מכבר הלכה לעולמה מרגרט תאצ’ר. אחרי מותה דיברו רבים על שיתוף הפעולה המוצלח שלה עם רונלד רייגן בשנות ה-80. הרבה מאוד דברים חיברו בין ראש ממשלת בריטניה דאז לנשיא ארצות הברית דאז – בין היתר – הדרך בה בחרו להתמודד עם השביתות שפרצו במהלך כהונתם.

רייגן פיטר בתוך מספר ימים את כל פקחי הטיסה ששבתו באוגוסט 1981 ואילו תאצ’ר ריסקה את הכורים הבריטיים לאחר שביתה שנמשכה לא פחות משנה. ארצות הברית לא הפכה למדינה טוטליטרית יותר אחרי אוגוסט 81 ואילו במקרה הבריטי – אפילו יריביה הפוליטיים של תאצ’ר, טוני בלייר וגורדון בראון מהלייבור, לא סטו ממדיניותה הקשוחה בכל הנוגע להתמודדות עם האיגודים המקצועיים.

יאיר לפיד - יורי גנקין

יבצע רפורמה? שר האוצר החדש - צילום: מטה יש עתיד

אין הדבר דומה בהכרח למה שקורה במחוזותינו – ואין כל כוונה לרסק או לרמוס את האיגודים המקצועיים עד עפר, אך המאבק על רפורמת השמיים הפתוחים היה בבחינת הדוגמה האולטימטיבית לאירוע שבו נחצו שוב, בפעם המי יודע כמה, כל הקווים האדומים. הגיע הזמן לשים לזה סוף – בין אם בחקיקה רשמית ובין אם בהגבלת כוחה של ההסתדרות בערוצים בלתי-פורמליים אלו ואחרים. על מקבלי ההחלטות לאזן בין האינטרס של העובדים לבין האינטרס הציבורי. עד כה, הקשר בין המילה איזון לבין המציאות בשטח היה מקרי בהחלט.

כעת, אחרי אישור הרפורמה בענף התעופה, האתגר המשמעותי הבא יהיה הרפורמה בנמלים. לפיד, בנט ונתניהו נחושים להעביר את הרפורמה שתוביל להקמתם של שני רציפים בבעלות פרטית, אשר יתחרו עם הנמלים שנמצאים בבעלות ממשלתית. העובדים בנמלי חיפה ואשדוד לא מתכוונים לוותר בקלות אך על קברניטי מדינת ישראל להכות על הברזל כל עוד הוא חם ולנצל את המומנטום החיובי בדעת הקהל.

הגיע הזמן לשים סוף לבריונות ההסתדרות.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *