בדד אלך – ולבד אנצח: סיכום בחירות 2015

אתחיל ברשותכם מהשורה התחתונה: אף אחד מהסוקרים או היועצים הפוליטיים-תקשורתיים (כולל החתום מטה) לא יכלו לצפות את תוצאות האמת שהעניקו לבנימין נתניהו קדנציה רביעית במספר – ועוד בפער גדול כל-כך מהמחנה הציוני שהתחרה גם הוא על הבכורה. רק כדי לסבר את האוזן כדאי לזכור שלמערכת הבחירות הנוכחית נכנס ראש הממשלה עם 18 מנדטים בלבד (זכר לשותפות עם ישראל-ביתנו מ-2013) וסיים אותה עם 30 מנדטים. פער של תריסר מנדטים שווה לכ-350 אלף קולות. ושאף אחד לא יספר לכם שהוא היה הראשון לזהות.

הגושים עצמם דרך אגב נשארו פחות או יותר ללא שינוי – הליכוד פשוט הצליח לשאוב ברגע האחרון הרבה מאוד קולות מבנט, מליברמן ומהמפלגות הדתיות. איילת שקד כבר אמרה הבוקר שציבור המצביעים של הבית היהודי “תרם איברים” לליכוד – כנראה שאי אפשר היה לנסח זאת טוב יותר.

במבחן התוצאה קשה מאוד להתווכח עם ההצלחה של בנימין נתניהו שרשם הישג כביר בהתחשב באתגרים שרבצו לפתחו: החל מדו”ח המבקר, יוקר המחייה ואי-שביעות הרצון המדווחת בתוך הבית הפוליטי שלו – וכלה בתמיכה הכלכלית שקיבלו, לכאורה (כי שום דבר לא הוכח רשמית) ולטענתו של נתניהו, כל הגופים שפעלו להחליפו. אלה שמיהרו להספיד את ראש הממשלה התעוררו הבוקר עם תחושה מוזרה שמזכירה קצת את התדהמה של תושבי ניו-יורק, בוסטון וקליפורניה שעדיין לא מבינים איך ג’ורג’ בוש הבן התגורר בבית הלבן שמונה שנים רצופות.

האמת היא שאני לא חסיד של הצהרות גורפות או הסקת מסקנות על סמך מקרה בודד – אלא שהפער העצום בין הציפיה הדרוכה במחנה השמאל לבין המציאות בשטח יכול לשמש כסוג של נקודת מפנה עבור המחנה כולו. בהתחשב בעובדה ששתי המפלגות השמאל הציוני (מפלגת העבודה ומרצ) שוות פחות מנדטים ממפלגת ליכוד אחת, הרי שקשה לראות את השמאל במתכונתו הנוכחית מציג לציבור הישראלי בשורה פוליטית של ממש בשנים הקרובות. זה לא אומר שהם צריכים לפרוש מהעשייה הציבורית,  להתייאש מהמערכת הפוליטית או פשוט לעזוב את הארץ – אלא פשוט להבין שעליהם להתאים את עצמם לנסיבות המשתנות תדיר ושמה שהיה לא יהיה עוד.

חשוב להבין שלא מדובר אך ורק בכישלון אישי של הרצוג כי אם בהלך רוח מתמשך שאסור לבטל במחי יד נוסח “הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם”. אזרחי ישראל הלכו בשנים האחרונות לכיוון הרבה יותר ניצי בחשיבה שלהם ומכאן שלא ניתן לומר שמועמד אחר היה בהכרח מצליח לייצר תוצאה שונה בהרבה שהרי לא מדובר בפער זניח הניתן למחיקה אם רק בראשות המחנה הציוני היה מוצב מועמד כריזמטי יותר.

יכול להרשות לעצמו לחייך, ועוד איך. ראש הממשלה בנימין נתניהו. צילום: מחלקת המדינה

יכול להרשות לעצמו לחייך, ועוד איך. ראש הממשלה בנימין נתניהו. צילום: מחלקת המדינה

בניגוד למצופה הרי שהתוצאות שראינו אמש הוכיחו כי בסופו של דבר הבחירות הללו לא היו על איכות החיים – כי אם על החיים עצמם כפי שהגדיר זאת ראש הממשלה בעצמו – ובפרמטר הזה יש לנתניהו יתרון ברור על פני כל אחד אחר. במובן הזה, הפער בין מדינת תל-אביב למדינת ישראל מעולם לא היה גדול כל-כך.

כשראש הממשלה הניח הלילה את ראשו על הכרית, חיוך גדול של ניצחון היה מרוח על פניו כי גם מעריציו הגדולים ביותר לא יכלו לחלום או לדמיין על קאמבק כזה בימים האחרונים של המרוץ. למשך מספר ימים התחלף נתניהו העייף בנתניהו האנרגטי וחדור המוטיבציה שגבר על שמעון פרס בבחירות 1996 – ואין כמו מסר לפיו כל העולם נגדינו, תרתי משמע, בכדי להמריץ את הפעילים והבוחרים שנתנו את קולם לליכוד והעניקו לראש הממשלה יד כמעט חופשית בהרכבת הקואלציה הבאה – נושא שאליו אתייחס בהרחבה בטור נפרד.

ולסיכום אי-אפשר בלי מילה על הסקרים והסוקרים ששוב כשלו בניבוי תוצאות האמת. אם לפני פחות שבוע הפער בין המחנה הציוני לבין לליכוד עמד באמת ובתמים על 3-4 מנדטים לטובתו של הרצוג  הרי שבנימין נתניהו הוא קוסם פוליטי שיכול לגרום לפוטין למסור את אוקראינה לאובמה – אלא שהניסיון מלמד כי גישור על פער כזה (שלא לדבר על ביסוס יתרון של 6 מנדטים) הוא כמעט בלתי אפשרי בזמן כל-כך קצר גם בהינתן קמפיין הגוועלד האפקטיבי ביותר.

אומר זאת כך יונית, זהבה גלאון פרשה הבוקר מהחיים הפוליטיים, יכול להיות שחלק מהסוקרים צריכים ללכת בעקבותיה.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *