היעד של המחנה הציוני – פער של שלושה מנדטים מהליכוד

הבחירות ייערכו בעוד מעט יותר מחודש כשבמרבית הקמפיינים העלו השבוע הילוך לקראת הכניסה הישורת האחרונה והחשובה ביותר. על רקע הדיווחים הסותרים בכל הנוגע למעמדם של מנהלי קמפיין המחנה הציוני, ברור כי יצחק הרצוג וציפי לבני עומדים בפני אתגר מורכב מאוד בזמן הקצוב שנותר להם – הם צריכים לא רק לגבור על הליכוד, כי אם לעשות זאת לכל הפחות בפער של שלושה מנדטים.

שלושה מנדטים יהיו שווים בערך כ-100,000 קולות וזהו ככל הנראה הפער המינימלי  שישכנע את הנשיא ריבלין להעניק להרצוג ולבני את הזכות לנסות ולהרכיב קואליציה – וזאת על אף העובדה שלפחות על הנייר לליכוד יש סיכוי גדול בהרבה להרכיב ממשלה נוכח כמות ההסכמים שככל הנראה יש להם עם חלק לא מבוטל מהסיעות – משחקי הקואליציה – טייק 1:

800px-PikiWiki_Israel_14019_Doctors_Protest_in_Jerusalem

יצטרך לעבוד קשה – קשה מאוד. יצחק הרצוג. צילום: ד”ר אבישי טייכר – WIKIPEDIA COMMONS

במידה והליכוד ירכיב את הממשלה הטלפון הראשון של בנימין נתניהו יהיה ככל הנראה לנפתלי בנט, השותף הטבעי שלו בעידן פוסט-ליברמן, על אחת כמה וכמה נוכח הסכם אי-ההתקפה בין הבית היהודי לליכוד (הסכם שהתערער לאחרונה אך עודנו תקף). בנוסף לבית היהודי סביר להניח כי גם הסיעות החרדיות, ש”ס ויהדות התורה ימליצו על נתניהו, וכך גם ליברמן שהתחייב ללכת עם מחנה הימין. כחלון מצדו יילך ככל הנראה עם כל מי שיעביר לו הצעה, במובן הזה אין לו מחויבות בלעדית לנתניהו אף על פי שניתן להניח כי הוא נוטה לראש הממשלה ולא להרצוג ולבני. ללפיד נגיע מיד.

מנגד, “בכיס” של המחנה הציוני מונחת רק מרצ כאשר גם הרשימה הערבית המשותפת עשויה להמליץ על הרצוג ולבני כמועמדי הרשימה לראשות הממשלה. יאיר לפיד יעדיף ככל הנראה לשלב ידיים עם המחנה הציוני אך באותה הנשימה לא ישלול על הסף חבירה לנתניהו – עדות לכך ניתן למצוא בעצם העובדה שלפיד מסרב באופן טבעי להתחייב כי לא ייכנס לממשלה עם הליכוד.

אם וכאשר הליכוד יגבר על המחנה הציוני במניין המנדטים, לריבלין לא תהיה התלבטות בשאלה על מי להטיל את הרכבת הממשלה. ואולם, במקרה והמחנה הציוני ייצא עם ידו על העליונה יהיה על ריבלין לקבל החלטה לא פשוטה. כזכור, ב-2009 סיימה קדימה בראשותה של ציפי לבני עם 28 מנדטים אל מול 27 מנדטים של הליכוד אך בנימין נתניהו הוא זה שקיבל מהנשיא פרס את המנדט.  מהבחינה הזו הרי שברור ונהיר הוא שלשיקול הדעת של הנשיא במקרה בו המחנה הציוני יהיה המפלגה הגדולה ביותר יהיה משקל קריטי על האופן שבו תיראה המערכת הפוליטית לאחר מכן.

ריבלין יעדיף באופן טבעי להטיל את הרכבת הממשלה על מי שסיכויו לעשות כן כבר בפעם הראשונה יהיו גבוהים יותר – וזאת בכדי להימנע בכל מחיר מתרחיש בו אחד המועמדים נכשל ומחייב את הנשיא להעביר את האחריות לאדם אחר. צעד שכזה יקרין כלפי חוץ ויעביר מסר בעייתי של חוסר יציבות אשר יפגע במעמדה הפוליטי והכלכלי של ישראל בזירה הבינלאומית.

 בדיוק מהסיבה הזו גם פער של שני מנדטים לטובת המחנה הציוני בחישוב הסופי עלול לא להספיק ללבני והרצוג על מנת לקבל מריבלין את המנדט להרכבת הממשלה. ואולם, פער של שלושה מנדטים יהפוך את ההחלטה של ריבלין לקשה עוד יותר שהרי מאה אלף קולות הוא לא פער שניתן להתעלם ממנו – וכן פער שיחייב כמעט בוודאות את ריבלין להעניק לקברניטי המחנה הציוני לכל הפחות את ההזדמנות להרכיב את הממשלה ה-34 בתולדות מדינת ישראל.

 הכותב הוא מומחה לניהול קמפיינים ומשברים פוליטיים ברשתות החברתיות – לקבלת ייעוץ, הצעת מחיר או תיאום הופעה בכלי התקשורת – צרו קשר ב-0544886796 או במייל  

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *