הברית בין רוסיה למצרים צריכה להדאיג את אובמה

בדומה לפרשנים הצבאיים והמשפטיים, גם תפקידם העיקרי של הפרשנים הפוליטיים והמדיניים הוא לא להסביר ולנתח אירוע ספציפי – אלא לנסות ולהצביע על מגמות, קצרות או ארוכות טווח ככל שיהיו. בדיוק מהסיבה הזו הפוסט שלפניכם יוקדש אולי לאירוע נקודתי – אך גם כזה שמצביע על ניצני המגמה שלא ניתן להתעלם ממנה: ציר עוקף ארצות הברית.

השבוע, באחד מביקוריו הראשונים מחוץ למצרים מאז שנבחר לנשיא, ביקר עבד אל-פתאח א-סיסי ברוסיה ונועד עם מקבילו ולדימיר פוטין. מטרת הביקור הייתה לבחון את האפשרות להקמת אזור סחר חופשי בין המדינות ועל הדרך כמובן להגדיל את היקף ההסכמים הכלכליים הבילטרליים – על אחת כמה וכמה על רקע הסנקציות ההדיות שהטילו רוסיה ומדינות אירופה זו על זו בעקבות המשבר המתפתח באוקראינה. ואף על פי כן, חשוב להבין שההסכמים שכבר נחתמו, או עוד ייחתמו בהמשך הדרך, חשובים פחות מהמגמה שקורמת עור וגידים לנגד עינינו – היווצרותו של ציר גלובלי עוקף ארה”ב שהפך לפועל יוצא מהחולשה הבינלאומית שמפגינה וושינגטון באופן עקבי.

פוטין וא-סיסי בעת ביקורו של האחרון ברוסיה השבוע. צילום: הקרמלין (Kremlin.Ru).

פוטין וא-סיסי בעת ביקורו של האחרון ברוסיה השבוע. צילום: הקרמלין (Kremlin.Ru).

המסר המשמעותי ביותר שניסה סיסי להעביר עם ביקורו בסוצ’י הוא שנגמר העידן בו מצרים תלויה בארצות הברית תלות מוחלטת וכי מצרים רואה עצמה חופשיה לחלוטין לחפש אלטרנטיבות מדיניות אחרות. פוטין מנגד כמובן לא מתנגד להלחיץ קצת את מקבלי ההחלטות בקונגרס ובבית הלבן. מבחינתו של אובמה מדובר במהלך בעייתי משום שלצד ישראל וסעודיה, מצרים נחשבה מאז ומתמיד לבעלת הברית המשמעותית ביותר של ארצות הברית במזרח התיכון והידוק הקשרים עם רוסיה שיש מי שהגדיר אותה כאיום האטסטרטגי הגדול ביותר על וושינגטון – בוודאי אינו מבשר טובות מבחינת הממשל.

לא ניתן להמעיט בערכה של ההשפעה שהייתה למשבר האוקראיני על היחסים עם ארצות הברית. היו כאלה שאמרו שמדובר על שובה של המלחמה הקרה אלא שאני לא מסכים עם ההערכה הזו מסיבה פשוטה אחת – המלחמה הקרה מעולם לא נגמרה והניסיונות ההדדיים להמשיך ולמסד אזורי השפעה פוליטיים ברחבי תבל מעולם לא הפכו לנחלת העבר.

המהלך מול מצרים טומן בחובו מבחינתה של רוסיה משמעות אסטרטגית ראשונה במעלה. מדובר הלכה למעשה בחבירה אסטרטגית שנייה מאז הסלמת המתחים מול וושינגטון על רקע המשבר האוקראיני – קדמה לה עסקת הגז חסרת התקדים שחתמה רוסיה עם סין לפני כשלושה חודשים. עסקה שהמשמעות המדינית שלה מהותית לא פחות מזו הכלכלית.

הכוונה של פוטין ברורה – חבירה אסטרטגית והידוק יחסים עם מספר מדינות מפתח שאותן מתייג הממשל הרוסי כ-“מאוכזבי ארצות הברית” ובמילים אחרות – מדינות שמרגישות שהן יקבלו מרוסיה את מה שהן לא מקבלות מממשל אובמה – הכרה בינלאומית במעמדן הגלובלי. יתרה מזאת, גם מצרים וגם סעודיה, עוד אחת מהמדינות שמחממת את היחסים עם רוסיה עוקבות בדאגה אחר ההתנהלות האמריקנית במזרח התיכון ומזהות כישלון אחרי כישלון – החל מההתנהלות מול איראן וסוריה – דרך התיווך הנאיבי בעניין ההסכם הישראלי-פלסטיני וכלה בזלזול החובבני בארגון הטרור המסוכן ביותר בעולם כיום – דאע”ש.

אחרי סין, ערב הסעודית ומצרים פוטין ישים נשיא רוסיה את פעמיו קרוב לוודאי אל עבר שלוש מדינות מפתח נוספות – דרום-אפריקה – הודו וברזיל – שלושתן, יחד עם רוסיה וסין, חברות בארגון ה-BRICS והפוטנציאל המסחרי שלהן מאפשר להן להיות שותפות אסטרטגיות נהדרות מבחינתה של מוסקבה – במיוחד בהתחשב בעובדה שאירופה הפנתה את גבה לרוסיה (ולהפך) לאחרונה.

בשורה התחתונה בקרמלין ובארמון הנשיאות בקהיר יכולים להיות מרוצים – בבית הלבן פחות. בזירה הבינלאומית לעולם אין וואקום, ואם אובמה לא יתעשת בקרוב תמצא עצמה ארצות הברית עם ידה על התחתונה בלא מעט מוקדים.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *